פסק-דין בתיק עש"א 32965-01-11

1.         בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן-"החוק") לגריעת ששה צ'קים (להלן - "הצ'קים") ממניין הצ'קים שסורבו בחשבונה של המערערת, אצל המשיב.

2.         המערערת טוענת כי הסירוב, נבע מטעויות טכניות של פקידי המשיב, בין אם באי שימת לב להפקדה שבוצעה לכיסוי הצ'ק ובין אם בנטילת הלוואה, שאושרה לה אך לא נרשמה בחשבונה או מחמת חתימה, שהתברר בדיעבד שהייתה נכונה. 

3.         בפתח הדיון התרתי למערערת להוסיף לערעור צ'ק נוסף שסורב,  בסך של 4,100 ש"ח שמספרו 11465  (להלן-"צ'ק נוסף"). המשיב, הסכים לבטול הסירוב לעניין צ'ק זה ובהתאם לכך, אין לכלול אותו במניין צ'קים שסורבו.

4.         לפי הוראת סעיף 10 לחוק רשאי לקוח, לבקש ביטול הבאת צ'ק במניין צ'קים שסורבו בהתקיים ס"ק (1) , היכן שהיה סירוב של הבנק לפרוע אותו עקב טעות וכן במקרה בו כאמור בס"ק (3) היה ללקוח, יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע אותו בשל יתרה מספקת בחשבונו או מכוח הסכם בינו לבין הבנק.

5.         לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין ובחנתי את העדויות, אני קובעת כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי במועד הסירוב של הצ'קים היה כיסוי מספיק בחשבונה. מסגרת האשראי של המבקשת עמדה ע"ס של 60,000 ש"ח על פי הסכם בין בעלי הדין (נספח א' לכתב התשובה).

            בתדפיס פעולות עו"ש (נספח א' לבקשה ונספח ב' לתשובה), ניתן ללמוד כי היו חריגות מעבר לגובה האשראי בסכומים שנעו בין סך של 60,764 ש"ח ועד לסך של 349,011 ש"ח (בהפקדה של שני צ'קים מיום 20/09/10).

6.         עסקינן אם כן, בסירוב שנעשה כדין ולא הוכח בראייה כלשהי מטעם המערערת כי הייתה טעות טכנית או רישום שגוי של יתרות בחשבון שלא שקפה את מצבו האמיתי של החשבון. יוער, כי אחד מהצ'קים לגביו נסב הערעור בסך של 2,000 ש"ח (שמספרו 11256), לא נכלל במניין הצ'קים שסורבו כפי שהוכח מההתראה שצורפה לתשובת המשיב. 

7.         המערערת העלתה בדיון לראשונה את טענתה בדבר הסכמה שהייתה בינה ובין המשיב באמצעות פקידה שלו, לפיה בכל פעם שלא יהיה כיסוי לשיק שהופקד יודיעו לה באמצעות מנהלה על היעדר כיסוי מספיק ולמחרת יופקד הסכום, על מנת למנוע סירוב של הצ'ק.

8.         שמעתי את עדותו של מנהל המערערת מר חמאד חסן שחאדה (להלן-"מר חאמד") בה הוא הודה כי מנהל הסניף, מר קצב, הודיע לו מס' פעמים כי לא ניתן לקיים הסדר לפיו כיסוי צ'ק, יהיה רק למחרת המועד בו הוא הופקד (עמ' 2 שורה 15). בהמשך דבריו אמר מנהל המערערת כי היה קיים הסדר בינו ובין הפקידה של המשיב ,חגית, לפיו יש בידו לכסות את הצ'ק "מתי שאני מקבל את ההודעה". בהמשך חקירתו השיב מר חאמד כי נאמר לו שהסדר זה אינו מקובל על מנהל הבנק מר קצב וכי היתה לו שיחה אחת איתו בנידון. לדבריו, כך נהוג ביחסים עם קבלנים, לכסות את סכום החריגה למחרת ( עמ' 2 שורות 30-31).

9.         מנגד העיד מנהל המשיב מר קצב. לדבריו, אכן היה מנהג של מר חאמד לדאוג לכיסוי צ'ק  למחרת היום, אך הוא הודיע לו במפורש, כי עליו לחדול מכך, במספר שיחות שהתקיימו ביניהם וכי הכיסוי לכל צ'ק צריך להיות לפני הפקדתו ולא לאחר החזרתו. כשחזרה על כך המערערת בשימוש בנוהג פסול זה, אסר על כך מר קצב, בשיחתו עם מר חאמד וכן לדבריו, בשיחה של מנהלת המח' העסקית עימו ( עמ' 4 שורות 22-26, עמ' 5 שורות 21-22).

10.        מר קצב, הכחיש קיומה של הסכמה עם הפקידה חגית להפקדה מאוחרת , אשר ניטען לגביה לראשונה בדיון, על קיומו של הסדר קבוע אחר להסתמכות של המשיב על קיומו של חשבון מאושר בעירית ירושלים לטובת המערערת. לדברי מר קצב, אילו הסכימה לכך חגית, לא היה מנהל המערערת פונה אליו על מנת לבקש את אישורו לכך, כפי שעשה  בפועל ונידחה (עמ' 5 שורות 11-12).

11.        מר חאמד, אף הודה כי הוא נעדר לעיתים מהארץ לצורך עבודתו ואן להניח בנסיבות אלו, כי הנטל מוטל על המשיב להודיע לו לחו"ל על כל הפקדה בחריגה, על מנת שידאג להפקדה מאוחרת לכיסוי החריגה. לא הובאה כל ראייה על כן, על קיומו של הסכם להפקדה מאוחרת וככל שנהגה כך המערערת במקרים קודמים, הוכח גם מעדותו של מר חאמד, כי הודע לו על איסור לעשות כן עובר לסירוב.

12.     טענה נוספת של המערערת הועלתה בדיון, לפיה מר חאמד ביקש שתאושר לה הלוואה על מנת לכסות את החריגה, הגבוהה מבין החריגות נשוא הערעור בסך של 349,000 ש"ח. מר חאמד הלין כנגד אי השלמת הטיפול בהלוואה ע"י הפקידה חגית על אתר, כי אם לאחר כשבוע ימים באישורה ע"י מר קצב (עמ' 3 שורות 5-17). אם אכן סברה המערערת כי קיים הנוהג לפיו תבוצע הפקדה למחרת מועד החריגה לכיסוי חריגה, הרי שהנטל היה מוטל עליה גם לשיטתה, לוודא בו ביום כי אושרה לה ההלוואה. לא די במילוי טפסים לאישור הלוואה בשעה שידוע למערערת כי קיימת יתרת חובה גבוהה והיה עליה, לדאוג להשלמת התהליך של אישור ההלוואה ולא להמתין עד לאישורה בפועל, שבוע מאוחר יותר.

13.     סופם של דברים, לאור העדויות ועיון בתדפיסי הבנק, אני קובעת כי הצ'קים סורבו כדין ולא הוכח קיומו של הסכם לפיו לא יהיה סירוב בהסתמך על הפקדה מאוחרת שתבוצע לאחר מתן הודעה על החריגה ע"י המשיב למערערת.

             לא השתכנעתי בנסיבות אלו, בדבר קיומו של יסוד סביר אובייקטיבי מצד המערערת להנחה שלה, כי המשיב מחויב  לכבד את השקים (ראו: ע"א(מחוזי י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ת-ק מחוזי 968 (4) 3116, 3118). תכליתו של החוק היא לצמצם עד למינימום את תופעת הצ'קים ללא כיסוי, על מנת להבטיח את אמון הציבור באמצעי כלכלי של תשלום בצ'קים. 

14.        בנסיבות אלו, משלא התקיימו העילות המפורטות בסעיף 10 (א) לחוק, דין הערעור להידחות. בהתאם לכך, אני מורה על פקיעת ההחלטה שניתנה ע"י המותב הקודם, לעיכוב החלת הודעת ההגבלה . 

15.        בהיעדר ייצוג למשיב, אני מורה על העברת הפיקדון ע"י המזכירות, למשיב ללא צו להוצאות נוספות.

עותק ישלח לצדדים.

ניתן היום,  ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: